במחקר אורך, החוקרים ביקשו להבין כיצד ריקון הקיבה והתגובה הגליקמית מושפעים מטיפול במשאבת אינסולין באוכלוסיית בני האן הסינית, שאובחנו לאחרונה עם סוכרת מסוג 2, נאיבית לטיפול. החוקרים בחנו במיוחד את השינויים מלפני תחילת הטיפול במשאבת אינסולין, לאחר ארבעה שבועות של טיפול, ושוב 12-15 חודשים לאחר מכן.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism, החוקרים שאפו לבחון את ההשפעות הראשוניות וארוכות הטווח של טיפול במשאבת אינסולין על ריקון קיבה ושליטה בסוכר בדם בנשים עם סוכרת מסוג 2.
החוקרים איתרו 20 משתתפים עם סוכרת מסוג 2, עם המוגלובין מסוכרר ממוצע (HbA1c) של 10.7% (± 1.2%) או 93 (± 10) מילימול/מול.
המשתתפים צרכו משקה של 75 גרם גלוקוז מעורבב עם 150 מ"ג של 13C-אצטט כדי למדוד את הזמן שלוקח למחצית מתכולת הקיבה להתרוקן, בעוד שהגלוקוז בפלזמה שלהם, אינסולין בסרום, C-פפטיד ורמות GLP1 הוערכו על פני תקופה של 180 דקות לפני ואחרי הפסקת הטיפול במשאבת אינסולין למשך 48 שעות. קבוצה זו הושוותה ל-19 משתתפים בריאים שהותאמו לפי מין וגיל. מדידות מעקב נערכו ב-14 חולי סוכרת לאחר 12-15 חודשים.
מתוצאות המחקר עולה כי בהתחלה, משתתפים חולי סוכרת הראו רמות גבוהות של גלוקוז בדם באופן מובהק בצום ולאחר צריכת גלוקוז, הפחתת ייצור אינסולין וריקון קיבה מהיר יותר, רמות GLP-1 דומות בהשוואה למשתתפים בריאים (p < 0.05).
בעקבות טיפול במשאבת אינסולין, הפרשת האינסולין עלתה, הפרשת GLP-1 נחלשה, רמות הסוכר בצום ולאחר צריכת גלוקוז היו נמוכות יותר, וריקון הקיבה הואט (p < 0.05). האטת התרוקנות הקיבה בקרב חולי סוכרת מסוג 2 נמשכה במשך 12-15 חודשי מעקב.
החוקרים סיכמו כי באוכלוסיית בני האן הסינית שאובחנו לאחרונה עם סוכרת מסוג 2, התרוקנות הקיבה מהירה יותר בהתחלה למרות שליטה גליקמית לקויה, אך ניתנת להאטה ביעילות עם טיפול קצר מועד במשאבת אינסולין, עם יתרונות שנמשכים למעלה משנה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות