מטרת המחקר היתה לבחון את ההשפעה של מינון קטן של גלוקגון מוכן לשימוש על ההיארעות של היפוגליקמיה עקב פעילות ספורטיבית (Exercise-Associated Hypoglycemia - EAH) במבוגרים עם סוכרת סוג 1.
עוד בעניין דומה
הנבדקים קודם השתתפו בתקופת אימון במרפאה בו הוקצו אקראית, במבנה מוצלב, לקבלת 150 מק"ג גלוקגון (זרוע טיפול A) או אינבו (זרוע טיפול B) במתן תת-עורי מיד לפני פעילות גופנית יחד עם הורדה של 50% בקצב ההזלפה הבסיסי של אינסולין תת-עורי מתמשך (Continuous Subcutaneous Insulin Infusion - CSII).
נבדקים שהשלימו את שלב האימון של הניסוי הוקצו אקראית בשנית לתקופת מחקר של 12 שבועות לזרוע A, זרוע B או זרוע שלילית C (עם תווית פתוחה) בו המטופלים קיבלו 150 מק"ג גלוקגון.
המטופלים הונחו להמשיך לבצע פעילות גופנית ארובית בעצימות בינונית-גבוהה למשך 30-75 דקות, במתאר של החיים האמיתיים. המידע נותח עבור היארעות של היפוגליקמיה דרגה 1, מבוסס על ניטור עצמי של רמות גלוקוז בדם, ועבור תוצאים שניוניים ומחקריים נוספים.
מתוך 48 נבדקים אשר השלימו את שלב האימון, 45 המשיכו לשלב השני של המחקר. עבור כל האימונים הספורטיביים בשלב השני של המחקר (n=795), היארעות של אירועי היפוגליקמיה בדרגה 1 היתה נמוכה יותר בזרועות הטיפול עם גלוקגון (A- 12%, p<0.0001; C- 16%, p=0.0032) בהשוואה לזרוע הטיפול עם אינבו (B- 39%).
לא היה שוני משמעותי בין קבוצות הטיפול במשך תחת טווח היעד, תוך טווח היעד ומעל טווח היעד של ריכוז גלוקוז בדם במשך 0-300 דקות שלאחר סיום האימון.
צריכה של פחמימות בפעילות גופנית היתה נמוכה יותר בזרועות הטיפול עם גלוקגון, בהשוואה לזרוע הטיפול עם אינבו, אך ההבדל לא היה מובהק (p=0.12). תופעות הלוואי היו דומות בשתי קבוצות הטיפול.
מסקנת החוקרים היתה כי מינון קטן של גלוקגון עם או ללא הפחתה של 50% בקצב CSII יכול להפחית את ההיארעות של EAH במבוגרים עם סוכרת סוג 1.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות