הפרעות מצב רוח ושבץ מוחי הן שתי הפרעות שונות אשר לעתים קרובות מתרחשות במקביל וגורמות לעול בריאותי כלל עולמי נרחב. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Stroke החוקרים אפיינו את התפקידים הפרוגנוסטיים והסיבתיים של הפרעות מצב רוח בשבץ מוחי.

החוקרים בדקו האם נטייה גנטית להפרעות מצב רוח נקשרת עם שבץ מכל סוג ועם שבץ איסכמי בקרב עוקבת ה-Malmö Diet and Cancerי(24,631 אנשים עם תקופת מעקב חציונית של 21.3 שנים (טווח בין-רבעוני: 16.6-23.2).

בנוסף, החוקרים בדקו את ההשפעות הסיבתיות של הפרעות מצב רוח על שבץ מכל סוג ועל שבץ איסכמי באמצעות נתונים סטטיסטיים ממחקרי אסוציאציה כלל גנומיים (genome-wide association studies) גדולים של הפרעות מצב רוח (עד 609,424 אנשים, Psychiatric Genomics Consortium), שבץ מוחי מכל סוג ושבץ איסכמי (עד 446,696 אנשים, MEGASTROKE Consortium) .

מתוצאות המחקר עולה כי מתוך 24,366 משתתפים בסך הכל אשר היו ללא רקע של שבץ בתחילת הנתונים, 2,632 משתתפים עברו שבץ מוחי במהלך תקופת המעקב, כאשר 2,172 מהמקרים היו שבץ איסכמי.

לאחר תיקנון לגורמי סיכון ידועים נמצא כי למשתתפים בחמישון הגבוה ביותר של ציוני הסיכון הפוליגניים להפרעות מצב רוח היה סיכון גבוה יותר פי 1.45× (רווח בר-סמך של 95% 1.21-1.74) לשבץ, ו- 1.44×(רווח בר-סמך של 95% 1.18-1.76) לשבץ איסכמי בהשוואה לחמישון (quintile) הנמוך ביותר בנשים.

אנליזות רנדומיזציה מנדליאניות העלו כי להפרעות מצב הרוח היתה השפעה סיבתית על שבץ מוחי (יחס הסיכויים, 1.07; רווח בר-סמך של 95% (1.03-1.11 ולשבץ איסכמי (יחס הסיכויים, 1.09; רווח בר-סמך של 95% 1.04-1.13).

לסיכום, תוצאות החוקרים מצביעות על כך שלהפרעות במצב הרוח יש תפקיד סיבתי בסיכון לשבץ מוחי. כמו כן, באמצעות ציוני סיכון פוליגניים ניתן לזהות עוד בשלב המוקדם אנשים הנמצאים בסיכון גבוה להפרעות מצב רוח ולשבץ מוחי, ובכך לנקוט בצעדים מניעתיים מתאימים.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה